amit – Yourecupofbeer

המכתב לשמיניסט | “כל י”א על ה*”

1 בSeptember 2014 Leave a Comment

האמת שאני מאוד אמורה לישון עכשיו אבל נראה שהתרגלתי אחרי 12 פעמים להתרגש כל פעם מחדש מה-1/9. אז כמו כל יקיצה בשעה מוקדמת מידי לוקחים את האייפון ומציצים באינסטגרם, ואי אפשר לפספס את השמינסטים הטריים שהשתלטו לי על הפיד. וכל הזכרונות מהיום הראשון של י”ב חוזרים אליי, איזה שנה זו הייתה, והייתי חוזרת עליה שוב ושוב בלי לשנות דבר. והם לא מבינים לפני מה הם עומדים.

קודם כל זאת תהיה שנה של כיף, כיף כיף כיף ובעיקר כיף. ימלאו לכם 18 ותקנו לכם שתייה, תצאו למסיבות, תרקדו, תרגישו את המשב רוח הקטן הזה של התבגרות שיעשה לכם צמרמורות בגב. הלימודים במחצית הראשונה קצת ידכאו אותכם וכשיגיע שישי (לחלקכם חמישי) תזרקו את הספרים באיזו פינה ותזכרו שיש גם נעורים לבזבז.

זאת תהיה שנה של אהבה, אני מבקשת מכם לעשות טעויות, לטעות הרבה, לטעות בכיף, לטעות בחיוך, אין עוד הרבה זמן לעשות שטויות שיסלחו לכם עליהן. לכו עם הלב, לכו עם האינסטיקט הראשון. ואולי יכאב לכם, יישבר לכם הלב לחתיכות, אבל תלמדו לקחת דברים בפרופורציות ולהסתכל על התמונה הגדולה. אתם צעירים, והכל חלק מהחוויה.

זאת תהיה שנה של עצמאות וגילוי עצמי, כמו שתכירו חברים חדשים ככה יכול להיות שתאבדו. תבינו שאפשר ללכת באותה דרך רק עם מי שרוצה ללכת בה, תילחמו רק במלחמות ששוות את הלחימה, אל תאבדו את עצמיכם.

תשימו הרבה מאוד ז*ן, תהיו מי שאתם. לא חסר אנשים מסביב שירימו גבה, שיעירו, יעבירו ביקורת, ינצלו את מה ששונה בכם לרעתכם. השנה הזאת לא תחזור ואין סיבה שתבזבזו אותה להיות מישהו שאתם לא.

תבואו לבית הספר עם משקפי שמש. לכו לישון על הדשא. לכו למלצר. אל תקחו ללב דברים, מחר הכל ייראה אחרת.

תזכרו להפציץ, ולהרביץ לשביעיסטים.

עמוד הפייסבוק של כוס הבירה

THE WAR STRUGGLE PLAYLIST | שירים להתמודדות מלחמתית

27 בAugust 2014 1 Comment

עיצוב חדש ל’כוס הבירה’! הסקתי שהשם של הבלוג והעיצוב לא מספיק מסונכרנים, אז הנה עיצוב בירתי ומחודש, וכמובן שלא יכלתי לוותר על ראש החתול המקסים הזה.

———

אזעקה מעירה אותי ב-06:32, אזעקה מפריעה לי בארוחה במסעדה, אזעקה חותכת לי את חוט המחשבה, אנחנו רוצים לחשוב שאנחנו בסדר והכל מתנהל כרגיל, אבל אנחנו במלחמה. הניסיונות להמשיך לנהל את חיי היומיום שלנו כושלים שוב שוב, אבל ממשיכים לנסות. לא יכלתי לחשוב על רעיון טוב יותר שיעזור גם לי וגם לאנשים אחרים, עשרה שירים שמבטאים התמודדות, כעס, ביקורת, ואפילו שלווה ואחווה, רק להשתדל לשמור על ווליום נמוך שלא תפספסו את הסירנות.

1. Lift Me Up By Moby – שיר כזה שכולם שמעו איפשהו. דיבורים פשוטים וחסרי משמעות, דיבורים של מי, אתם שואלים? תנו לדמיון שלכם להתפרע. מובי יצר כאן משהו יפה, שלוקח אותכם רחוק עם הכעס שלכם.

2.Beat It By Michael Jackson – יש שיר התמודדות עם המצב יותר טוב ממנו? שאתם חושבים על עצמיכם לא רק בתור אינדיבדואל שמתמודד עם בריונות כלשהי, אלא בתור אומה אחת שמתמודדת עם מציאות קשה ואפילו מעצבנת, השיר מקבל משמעות אחרת.”Don’t wanna see your face “you better disappear, שנאה עיוורת שמתמודדים איתה יום אחרי יום, וצריך להראות חזות קשוחה ולהסתיר את הפחד.

3.Time To Pretend By MGMT – בקטגוריית האלקטרוני האלטרנטיבי, אתם לא תמצאו פה הרבה כעס, אבל ייאוש והשראה יש בשפע. קשה למצוא כיף שההורים שלכם לחוצים כשאתם רוצים לצאת קצת מהבית. זה השיר לשמוע כדי להיזכר שוב שאנחנו עדיין ילדים, לא נוצרנו כדי לשבת בבית ולפחד, אנחנו כאן כדי להנות,לשחק, לראות סרטים, לצחוק ולטייל, לחלום ולהגשים חלומות, ולעשות הרבה טעויות.

4.Uprising By Muse – מהאלבום שלהם שנקרא ‘ההתנגדות’, אפילו שזה נשמע כמו שיר מחאה על משטר קומוניסטי טוטליטרי (קצת השכלה משיעורי אזרחות), הכעס בשיר עוזר לי לספח אותו לחיים שלנו: “We have to unify and watch our flag ascend”, הם יפסיקו לבזות אותנו, הם לא ישלטו עלינו, ואנחנו נהיה בלתי מנוצחים.

5.The Zephyr Song By RHCP – רד הוט צ’ילי פפרס, שיר הבריחה שלכם מהמציאות ללא שום ספק. “Fly away on my zephyr” הבאתי לכם קישור לשיר עם הקליפ שתחוו את השיר המדהים הזה גם מהראייה שלכם. לא צריך להיות כועסים, מבואסים מהמציאות, בין האזעקות קחו לכם ארבע דקות לחשוב על דברים אחרים, כמו שאומרים Sit back, relax, enjoy.

6.We Cry By The Script – הוו השירת הכאילו ראפ של דני הסולן, לאו דווקא מלחמתי. מדבר על המציאות הקשה ביומיום, על ילדים שנולדים לעולם קשוח ובסוף מוצאים את עצמם שיכורים בסמטאות, על הורים שמקווים שהעולם יהפוך לטוב יותר בשביל הילדים שלהם, על החיפוש והתקווה של הציבור שיבוא איזה גיבור שישנה את המציאות הזאת. שיר שנותן תקווה ולוקח אותה,”There’s so much sad gonna flood the ocean”

7. Staring At The Sun By U2 – עוד שיר שמכניס לאווירה של להשלים עם המצב, לנשום עמוק ולהרגע. “Stuck together with gods glue” אנחנו מאוחדים ואף אחד לא לבד, ושורות כמו “Will we ever live in peace” , ועוד ברידג’ שלם שמדבר על צבא, אבות, ואלוהים.

8. Princess Of China By Coldplay w/Rihanna – אפילו שבמשמעות הפשוטה השיר לא באמת קשור למלחמה בין שני עמים, כששומעים אותו ומקשיבים לו, מרגישים כעס ואכזבה בין שני צדדים שלא מפסיקים לריב, שבפנטזיה הכל היה יכול להיות טוב והמציאות יכלה להיות יפה ושופעת “I could have been a princess, you’d be a king” אבל משהו שם נהרס. יש את אלה שיראו את זה כקשר בין שני עמים, וכאלה שיראו את הקשר בין העם לממשלה.

9. Relax By Mika - הפזמון הכי קליט ומדליק הוא בהחלט של מיקה הגאון האלקטרוני. הוא מספר לכם סיפור של מישהו שהלך בדרך שהוא לא מכיר עם הרבה זרים והוא צועק לעזרה, והוא מבועת מפחד. ואז השיר הופך להמנון שכל המטרה שלו זה לדאוג שכל הדואגים והמפחדים למינהם יקבלו סטירה ויבינו שהכל בסדר, וזאת המציאות ואין באמת את מי להאשים. אז תרגעו.

10.החלטתי שהשיר שיחתום את הרשימה הזאת, אם אנחנו מדברים כבר על מלחמה ודאגה ללוחמים שלנו, שיר ישראלי שנכתב כולו בהשראת קבוצה מחיילי צה”ל, עניין של הרגל של יזהר אשדות – הוא מסביר בהופעה שלו, אחרי שקיבל הרבה ביקורות טובות ורעות על השיר, שהשיר הוא על החיילים שלפני כמה דקות היו ילדים ועכשיו נאלצים להיות בסיטואציות שלא חשבו עליהן בכלל, שיר עם מסר של תקווה.

אחרי שעברתי על כל האייטיונס, אני שמחה להגיד שנחתם פלייליסט התמודדות עם המלחמה, שאני מקווה מאוד שתהנו ממנו ואולי מצאתם השראה לחפש שירים משלכם שיעזרו לכם בימים האלה.

————-

ולפינת הסרט השבועי: (במקרה הלכתי שוב לסרט אז)

אפס ביחסי אנוש – קחו את אמא שלכן, האחות, או לכו כל החברות, סרט קורע מצחוק על חייהן של פקידות שלישות שמתמודדות עם הבעיות האישיות והצבאיות שלהן. ממתק קליל ומצחיק, מומלץ למלש”ביות וחיילות בעיקר.

———

מקווה שנהנתם מהפוסט, מוזמנים להגיב וכמובן לשתף את השירי מלחמה שלכם, לעשות לייק פה למטה, ולעקוב אחרי הבלוג —->

עד הפוסט הבא! 3>

(פסטיבל נוסטלגיה במתחם התחנה הראשונה בג’רוזלם 19.8)

לנה דל ריי ULTRAVIOLENCE

19 בAugust 2014 Leave a Comment

חזרנו למצב מבטחוני קצת מתוח, לשגרה של השקמות לממ”ד, נקווה מאוד שייגמר בקרוב, בנתיים הפוגה קצרה – פוסט לנה דל ריי!

אז לנה דל ריי, או כמו שמכנים אותה ב’רולינג סטון’ – הדיווה הרעה והעצובה של הרוק (The rock’s saddest baddest diva) היא האומנית האהובה עליי, כל מי שמכיר אותי יודע שאנחנו מנהלות מערכת יחסים של אהבה-שנאה כבר כמה שנים טובות, והגעתי למסקנה שאין יריית זינוק טובה יותר לקריירת המוזיקה של הבלוג הזה מפוסט שקשור לדמות שאני מכירה הכי טוב. לכבוד זה שנדחתה ההופעה שלה בארץ שהייתה אמורה להתקיים ב20.8 (אתמול), החלטתי לסקר עבורכם את האלבום החדש שיהיה חלק גדול מההופעה שתגיע (בתקווה).

חשוב לי לציין שאני מציגה פה את נקודת המבט שלי על האלבום ואני מעבירה לכם את הדרך בה אני פירשתי לעצמי את הסיפור של האלבום אחרי קצת מחקר באינטרנט. אתם מוזמנים לקרוא את נקודת המבט שלי ולשתף כמובן את הדעות שלכם. מקווה שתהנו!

שם האלבום: Ultraviolence

יצא בתאריך: 13/7/2014

בסה”כ 15 שירים.

האלבום מספר בחלקו את הסיפור של ה’אישה האחרת’, של כלה ללא חתן, ושורר עליו קסם אפל. הנושאים המרכזיים – כסף, כוח וכמובן אלימות. כשתשמעו אותו אתם תראו בדמיון גוונים של כחול ואפור, בדיוק כמו שלנה רצתה. האלבום כולו צלילים מהפנטים ויופי שחור.

כמה מהרצועות הבולטות באלבום:

Cruel world – סוג של שיר פרידה, היא מדברת על זה שאף שהיא חלקה איתו את כל כולה, אבל למרות הכל את ההרואין והכיף הוא אוהב יותר ממה שהוא אוהב אותה, והכל היה בזבוז של זמן. ושוב אנחנו שומעים על שמלת המסיבות האדומה של לנה, בפזמון היא יודעת שיהיה בסדר כי כולם יודעים שהיא הכי טובה והכי משוגעת, והבחור הזה יותר מידי משוגע בשבילה. לפי השם של השיר (שלא מופיע במילים של השיר עצמו) אני חשבתי שמדובר במשהו כללי, עולם אכזר שבו אנשים מסתירים כאב במסיבות, שמלות אדומות ואלכוהול, ומנסים לשכנע את עצמם שהכל בסדר. השיר הפותח את האלבום ומציג את הרעיון הכללי שלו.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=0O12212KfQI?rel=0&w=360&h=250]

——-

Ultraviolence – השיר הזה לגמרי נכנס לרשימת השירים שאסור לשמוע בשקט. לא הייתי יכולה להרשות לעצמי לכתוב עליו אם לא הייתי מחברת את המחשב לרמקול ועל פול ווליום. שיר הנושא של האלבום ובצדק. זהו לא שיר על אלימות, אלא על מערכת יחסים עם אחד בשם “ג’ים”, ועל אופל כלשהו בתוך עצמה, לנה מספרת שהיא שומעת סירנות וכינורות, כדי לנסות להסביר איך היא הרגישה באותו רגע שבו היא הייתה מוכנה ממש למות כי ג’ים היה לצידה. עם הקצב והצלילים, והכינורות, היא מצליחה בניסיון הזה.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=EJSk2RySqKg?rel=0&w=360&h=250]

——-

Shades Of Cool – פה הצלילים של הגיטרה עושים את השיר. לאורך כל השיר אתם תדמיינו עננים אפורים וקליידוסקופ בגוונים כחולים. לנה נשמעת מתייסרת על כך שהיא לא מצליחה להכנס לעולמו של הבחור שגר בקליפורניה עם העיניים הכחולות שנוהג במאליבו. גם הלב שלו כחול, והוא חי בספקטרום צבעים שלא תואם את שלה, אבל היא עדיין מנסה, אפילו שהיא יודעת שהיא לא תוכל לתקן אותו.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=KuX_xwghhsw?rel=0&w=360&h=250]

——-

Brooklyn Baby – כמה שמענו את לנה שרה על ברוקלין. יש האומרים שזה איזשהו שיר פארודיה על ההיפסטרים של ברוקלין בגלל שבמילים יש צירופים כמו – “אני שרה לו ריד”, “אוסף הג’אז”. שוב, אתם תצטרכו לשמוע את השיר בפול ווליום (מומלץ ביותר לשמוע באוטו), ואתם תראו קליידוסקופ שוב, אפור וורוד וכחול. ושוב, לנה מוכיחה שהיא המלכה בכל מה קשור בלהכניס את המוח לטראנס מוזיקלי.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=T5xcnjAG8pE?rel=0&w=360&h=250]

——

West Coast – הסינגל הראשון שהקדים את האלבום, וצריך לשמוע אותו כמה פעמים כדי לעכל אותו. השיר מורכב מחלקים שלא נותנים הקדמה אחד לשני, וכל חלק מעורר רגשות אחרים ומראות שונים. הבית לא מקדים את פצצת האהבה וההתרגשות של הברידג’ והפזמון. לא ניסיתי לשקוע במשמעות של השיר הזה, ולרגע לא הרגשתי שאני צריכה.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=oKxuiw3iMBE?rel=0&w=360&h=250]

——-

Sad Girl – אחרי ארבעה שירים אנחנו שוב חוזרים למערכת יחסים מסובכת, אחרי ששמענו את Cruel World. לנה מגלמת מיסטרס שמנסה לשכנע את עצמה ואת העולם שזה בסדר גמור, אפילו שזה לא נראה טוב בעיני האחרים. אבל הם לא ראו את הגבר שלה, הדרך בה הוא הולך והדרך בה הוא מדבר. היא חוזרת שוב ושוב על הביטוי “On the side” עד שהיא מבינה שהיא בסך הכל אקססורי צדדי, ומודה ברגשות שלה, Sad girl.

בהמשך לסיפור האישה האחרת, The Other Woman, Pretty When You Cry, Is This Happiness

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=_OWpdbSt16c?rel=0&w=360&h=250]

——-

Money Power Glory – איך אנחנו יכולים להיות מאושרים עם הדרך בה אנו חיים היום? היא אומרת. ביקורת וציניות על הרצון והתשוקה הבלתי פוסקת לכסף, כוח, וחיי הזוהר. על מה שאנשים מסוגלים לעשות בשביל שלושת הפרסים האלה. היא מתבדחת על כך שאלוהים וחופש לא מעניינים אותה.שיר שערורייתי כמו Cola אבל יש בו הרבה ערך מוסף.

בנוסף יש את Fucked My Way Up to the Top בקטגוריית השערורייה.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=ylfF5NOOhWM?rel=0&w=360&h=250]

——-

Florida Kilos – סצינת קיץ, שיר שנדלקים עליו מהצליל הראשון. כל מילה בשיר הזה “מרמזת” על קוקאין, זוג שמתעסק בהכנה ומכירה של סמים במיאמי, פלורידה. הרי כשהיא שרה שירים על סמים היא הכי לנה דל ריי, וכמה שהמילה ‘white’ מופיעה בשיר, זאת לנה הכי ורודה וצהובה שיש, בשיר אהבה קליט עם קצב מדליק, לא תרגישו בכלל שמדובר על עניינים מסוכנים.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=MXl8PtUbu-E?rel=0&w=360&h=250]

——-

בין השאר: Old Money שגם הוא סיפור אהבה עצוב מצד לנה, וGuns and Roses שמאוד מדליק, וBlack Beauty שיש לו את הקסם השחור שלו.

——–

זה היה פוסט מוזיקה אחד מיני רבים שיבואו אני מקווה, התחלתי בלנה כדי להתחיל בקומפורט זון שלי וככה להתקדם. אני מאוד מקווה שנהנתם ולמדתם משהו חדש!

מוזמנים להגיב, לשתף, להעיר, להאיר, עד הפוסט הבא! שיהיה שבוע שקט!

עדכונציה | הסרט שישאיר אותכם על הקצה של הכסא?

16 בAugust 2014 Leave a Comment

אני מודה שההחלטה לפתוח בלוג ולפרסם אותו הייתה מאוד מפחידה, וקיבלתי הרבה סוגים של תגובות והערות. זה רעיון שישב לי בראש כבר המון זמן, ואני מאוד מקווה שאתם תהנו ממנו כמו שאני נהנת. בסך הכל אני מרוצה מהשבוע שעבר ורוצה להגיד תודה רבה לכל התומכים ואלה שמעודדים אותי להמשיך!

הוספתי כאן בצד שמאל למטה —> אפשרות להכניס כתובת אימייל לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים שעולים, למי ששאל. אתם מוזמנים להירשם להיות הראשונים שיודעים מתי עולה פוסט חדש. ועדכנתי את עמוד ה- ABOUT אחרי שדחיתי את זה יותר מידי זמן.

אני עובדת על פוסט מוזיקה שיעלה ככל הנראה בימים הקרובים, ובנתיים החלטתי לשתף אותכם באכזבה קולנועית.

התרגשתי מאוד לסוע לסינמה סיטי אחרי תקופה מאוד ארוכה של חוסר בתרבות קולנועית. אני תמיד מאוד משקיעה בבחירה של הסרטים שאני הולכת לראות, וזה תמיד כולל מחקר מקיף, ביקורות, שחקנים ודירוגים. כשראיתי שמדובר על מותחן ריגול, ואני מצטטת מכאן: “יצירה קולנועית שמצליחה להחזיק את הצופה על קצה הכיסא” , “קורבין מצליח להפנט את הצופים ולספק מותחן סוחף ואינטנסיבי עמוס תפניות עלילתיות מפתיעות”.

סרטו של הבמאי אנטון קורבין, מבוסס על רב מכר של ג’ון לה קארה מ-2009. אחד מהדברים שחזרו על עצמם בכל הביקורות הוא שזהו סרטו האחרון של השחקן פיליפ סימור הופמן ז”ל (רובכם מכירים אותו ממשחקי הרעב), שמגלם את ראש סוכנות הביון בהמבורג. העלילה סובבת סביב עיסא קורפוב, מהגר לא חוקי צ’צ’ני מוסלמי שהגיע לחופי המבורג, ושני גופי ביטחון בגרמניה נאבקים ביניהם מי ילכוד את החשוד, יחד עם התערבות השגרירות האמריקאית.

פיליפ סימור הופמן נתן הופעה מדהימה, כמו כן רייצ’ל מקדאדמס ושאר השחקנים גם האמריקאים וגם הגרמנים. הסרט כן מעלה שאלות של מוסר על דרך עבודתם של אנשי הביטחון, כן מעניין וכן מפתיע. הבעיה היא בתיאור הסרט כמותחן וכסרט פעולה, לאורך שעתיים וחצי העלילה מתפתחת אבל כצופה הרגשתי שהסרט לא באמת מתקדם לשום מקום. רגעי מתח היו אולי פעמיים, ההרגשה של הצופה נשארת באותו קו לאורך כל הסרט. וסצינות העישון של גונתר בכמן (סימור הופמן) חוזרות על עצמן. אני הרגשתי שאני נמצאת בתוך סרט דרמה בעל כורחי, והרגשתי מרומה.

בסך הכל, זהו סרט עם המון חומר למחשבה, עלילה מעניינת ושחקנים מוכשרים, אבל ממש לא סרט שישאיר אותכם בקצה של הכסא, ממליצה לצפייה רק אם תכינו את עצמיכם מראש.

אתם מוזמנים לשתף החוויות שלכם מהסרט, ותוודאו שאתם עושים לייק בתחתית העמוד!

שרדתי את זקינטוס 2014 ?

11 בAugust 2014 6 Comments

לפני שגיליתי שהגיוס שלי נדחה לפברואר (מתגייסת בת 19 יאיי!), החלטנו הבנות שאת הטיול-לפני-צבא שלנו נעשה ליעד הצעירים החדש – האי זקינטוס היווני. לא שמענו על המקום הזה אי פעם אבל מהכתבות באינטרנט הבנו שאנחנו לא מפסידות כלום בזה שוויתרנו על יעדים יותר פופולארים לצעירים כמו מאליה ואיה נאפה. עדיין למרות כל השיעורי בית שהכנתי לפני הטיסה, היו כמה רגעים שאמרתי לעצמי שהלוואי שהייתי יותר מוכנה. אז הכינותי לכם ולכן מראש כמה נקודות אור על המקום הנפלא הזה זקינטוס וכמה עשו ואל תעשו.

בקטגוריית הבגדים והנעליים – לבנות היקרות, המנעו מלסחוב איתכן עקבים! סחבנו איתנו כל אחת שני זוגות שישבו בחדר שבוע שלם. בזנטה מסתובבים בעיקר בנעליים נוחות ושטוחות, וכפכפים שהם אחלה סימן זיהוי לישראלים. ובקשר לעניין ההלבשה, רק מרגישה צורך לספר שבלגאנס הסתובבות בביקיני בלבד היא לגמרי לגיטימית (לגאנאס – הטיילת של זקינטוס שמובילה לרצועת חוף), ושאתם הולכים להסתובב שם בעיקר בבגדים קצרים וקלילים, הלחות והחום ממש כמו בארץ.

מסיבות – תעשו את השיקולים שלכם עם עצמיכם אם אתם בעד לקנות מהנציגים הישראליים את הדיל שהם מציעים, אנחנו שילמנו 220 יורו על 8 מסיבות שמתברר שאחת מהן חינם בכלל, ועוד אחת נכנסתי בלי הצמיד והשומר המפחיד בכניסה לא באמת התעניין. המסיבה היחידה שמייחדת את זקינטוס ששווה לטוס עד לשם בשבילה היא המסיבה הלבנה –

The White Party - הולכים דרך החוף לגשר שמוביל לאי קטן שעליו מתקיימת המסיבה, כולם לובשים בגדים לבנים כמובן, יש שתי רחבות ריקודים, אותה אחת שמראים בסרטונים אם טרחתם לחפש, אין מה לחפש שם אם אתם רוצים לרקוד באמת ולא לאבד אחד את השני, צפוף מאוד והניחוח לא מושך במיוחד. הרחבה למעלה כוללת גם רחבת ריקודים ואת הבר שתייה, ומרפסת לקצת התאווררות ואולי תתפסו לכם אירופאי/ת לקצת רומנטיקה בנוף השקיעה. המון מוזיקה שחורה ומיינסטרים סטייל אמ.טי.וי.

ולגבי אוכל – ממליצה מאוד לקנות מוצרים בסיסיים שיהיה לכם בחדר לבוקר או סתם נשנושים מגניביים שאין בארץ,יש סופרמקרטים בכל חור, בכל רחבי הלאגאנס משולש פיצה יעלה לכם יורו עד יורו וחצי, ופיצה משפחתית ב5 יורו, רוב מסעדות המזון המהיר פתוחות 24/7 ביניהן מקדונלדס למאנץ’ לילי אחרי שרקדתם באיזה מסיבת צבע. תנסו גם לאכול מהמאכליים המקומיים, סלט יווני לרוב עולה 5 יורו והפיתה גירוס – השווארמה של היוונים, 2 יורו בכל מסעדה.

עוד כמה נקודות קטנות:

תשקיעו בהשכרת טרקטורון או ג’יפ ליום אחד לטיול מסביב לאי, יש עוד הרבה לראות שום חוץ מפאבים וחנויות תיירים, תסעו לקו החוף הרחוק מהלאגאנס ותטיילו.
שתייה עדיף לקנות בדיוטי פרי מראש, השתייה בחנויות בזנטה מאוד יקרה ואין הרבה דברים שמכירים מהארץ. (יש את הבירה הכי נפוצה שם FIX שהיא מאוד בסדר, ושישייה בדיוטיפרי במחיר מצחיק)
תמצאו דיל טוב לשייט על יאכטה למערות הכחולות, שהם הסמל העיקרי של זקינטוס.
תשאירו את האינטרנט במלון, תתעסקו בלהנות ולצלם.

בזקינטוס בעיקרון מאוד אוהבים ישראלים, והישראלים אוהבים את הישראלים, הרחובות מאוד בטוחים חוץ מהטרקטורונים שמשתוללים, תדברו עם תיירים בריטיים וסרבים ושבדים ויש עוד מכל העולם, האווירה מדהימה והאנשים מסביב תמיד שמחים.

מקווה שנהניתם מהפוסט ולמדתם דברים חדשים, אתם מוזמנים לשאול שאלות ולשתף חוויות בתגובות, שיהיה לכם שבוע מקסים!

פוסט ראשון | היכרות #1

31 בJuly 2014 Leave a Comment

אני יושבת עם אמא ואחי לארוחת צהריים מייאשת בבית הקטן שלנו, עוד יום נשרף, אני אומרת לעצמי, ככה תעבור חופשת הקיץ? חודש וחצי עד שאני אמורה להתגייס, אזעקות כל כמה שעות ואין לי באמת דרך לבזבז את החופש הזה בצורה מועילה. תעבדי בעבודה אחרת שהיא לא מלצרות? אולי.
אני אפתח בלוג. ואז אמא מתגרה בי. אולי ייצא מיזה משהו.

אז אני דפנה אני בת 18 עומדת לפני גיוס ובנתיים מחליטה לבלות את החופש המלחמתי הזה בלכתוב בלוג שיעסוק בנושאים שמעניינים אותי. אני לא חושבת שאני אכתוב כאן על פוליטיקה, כדי לעשות לעצמי הפוגה מכל המצב הנוראי הזה.

קוראת לזה ‘כוס הבירה’ בגלל הבעיות שיש לי עם וודקה שאני מקווה לספר בהמשך.

שיהיה שבוע רגוע ושקט,
דפנה.