הוספתי כאן בצד שמאל למטה —> אפשרות להכניס כתובת אימייל לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים שעולים, למי ששאל. אתם מוזמנים להירשם להיות הראשונים שיודעים מתי עולה פוסט חדש. ועדכנתי את עמוד ה- ABOUT אחרי שדחיתי את זה יותר מידי זמן.

אני עובדת על פוסט מוזיקה שיעלה ככל הנראה בימים הקרובים, ובנתיים החלטתי לשתף אותכם באכזבה קולנועית.

התרגשתי מאוד לסוע לסינמה סיטי אחרי תקופה מאוד ארוכה של חוסר בתרבות קולנועית. אני תמיד מאוד משקיעה בבחירה של הסרטים שאני הולכת לראות, וזה תמיד כולל מחקר מקיף, ביקורות, שחקנים ודירוגים. כשראיתי שמדובר על מותחן ריגול, ואני מצטטת מכאן: “יצירה קולנועית שמצליחה להחזיק את הצופה על קצה הכיסא” , “קורבין מצליח להפנט את הצופים ולספק מותחן סוחף ואינטנסיבי עמוס תפניות עלילתיות מפתיעות”.

סרטו של הבמאי אנטון קורבין, מבוסס על רב מכר של ג’ון לה קארה מ-2009. אחד מהדברים שחזרו על עצמם בכל הביקורות הוא שזהו סרטו האחרון של השחקן פיליפ סימור הופמן ז”ל (רובכם מכירים אותו ממשחקי הרעב), שמגלם את ראש סוכנות הביון בהמבורג. העלילה סובבת סביב עיסא קורפוב, מהגר לא חוקי צ’צ’ני מוסלמי שהגיע לחופי המבורג, ושני גופי ביטחון בגרמניה נאבקים ביניהם מי ילכוד את החשוד, יחד עם התערבות השגרירות האמריקאית.

פיליפ סימור הופמן נתן הופעה מדהימה, כמו כן רייצ’ל מקדאדמס ושאר השחקנים גם האמריקאים וגם הגרמנים. הסרט כן מעלה שאלות של מוסר על דרך עבודתם של אנשי הביטחון, כן מעניין וכן מפתיע. הבעיה היא בתיאור הסרט כמותחן וכסרט פעולה, לאורך שעתיים וחצי העלילה מתפתחת אבל כצופה הרגשתי שהסרט לא באמת מתקדם לשום מקום. רגעי מתח היו אולי פעמיים, ההרגשה של הצופה נשארת באותו קו לאורך כל הסרט. וסצינות העישון של גונתר בכמן (סימור הופמן) חוזרות על עצמן. אני הרגשתי שאני נמצאת בתוך סרט דרמה בעל כורחי, והרגשתי מרומה.

בסך הכל, זהו סרט עם המון חומר למחשבה, עלילה מעניינת ושחקנים מוכשרים, אבל ממש לא סרט שישאיר אותכם בקצה של הכסא, ממליצה לצפייה רק אם תכינו את עצמיכם מראש.

אתם מוזמנים לשתף החוויות שלכם מהסרט, ותוודאו שאתם עושים לייק בתחתית העמוד!